שירה לוי

התחלתי לתרגל יוגה בגיל 19 - לא כי הייתי גמישה, אלא כי הייתי לחוצה. החלפתי שלוש דירות בשנה, עבדתי במשרד שכל יום הרגיש כמו ערב יום כיפור, וחיפשתי מקום שבו ההיגיון שלי שותק לרגע.

הוויניאסה הייתה התשובה. לא הסטטיק־ימוגה, לא הדמיון המודרך - אלא תנועה רציפה שלא נותנת לראש זמן להתערב. אחרי שנתיים של תרגול עברתי ל-Mysore להתמקצע, חזרתי ארצה, התחלתי ללמד.

מאז עברו 10+ שנים. אלפי תלמידים, מאות מחזורי הכשרה, ובכל זאת בכל שיעור מתחיל אני מרגישה את אותה התרגשות של פעם הראשונה - כי כל גוף שמגיע למזרן זה עולם בפני עצמו.